רשות ההשקעות – ענף הסמיקונדקטורים

בסוף שנות ה- 70 של המאה הקודמת הייתה רשות ההשקעות בראשותו של רפאל (רפי) בנבנשתי עסוקה בגיוס מפעלים בינלאומיים להקמת תעשיית הסמיקונדקטורים בישראל. הקמת המפעלים הייתה בהמשך להקמת מרכזי התכנון של המעגלים המודפסים על פרוסות הסיליקון בתחילת שנות ה- 70. הדגש על תעשייה זו היה חלק מהאסטרטגיה של גיוס השקעות בתעשיות עתירות מדע בישראל. תהליך גיוס המפעלים התחיל בהצגת יכולת כוח האדם בישראל והתשתית המפותחת של המדינה על ידי נציגי רשות ההשקעות בחו"ל. בהמשך סיירו נציגי המפעלים בארץ וניהלו משא ומתן על סביבת התמריצים שבהם יפעלו המפעלים בארץ. בסיום המשא ומתן קיבלו המפעלים מכתב מסכם של התמריצים. הקמת המפעלים אושרה על ידי הרשויות המוסמכות. המפעלים של אינטל בירושלים ונשיונל סמיקונדקטור במגדל העמק הוקמו בתחילת ה- 80 של המאה הקודמת בנוכחות נציגי רשות ההשקעות. להלן קטעי העיתונות לציון הקמת המפעלים וחשיבותם לכלכלת ירושלים, מכתבי סל התמריצים שנשלחו ליזמים ואותות הוקרה על העזרה בהקמתם. בנוסף לאינטל ונשיונל סמיקונדקטור שקלה חברת מוטורולה להקים מפעל בדרום הארץ , אך בגלל המשבר הכלכלי של אמצע שנות ה- 80 היא חזרה בה מכוונתה

scan0019רשות ההשקעות עיתונות0009scan0003

Intel Ma'ariv 19800001אינטל0001 אינטל0002 אינטל0003 אינטל0004 אינטל0005 אינטל0006 אינטל0007 מגן אינטל בירושלים 1981 מוטורולה0001 מוטורולה0002 מוטורולה0003 נשיונל סמי קונדקטורס  1984 נשיונל סמי קונדקטורס  19840002 נשיונל סמיקונדקטורס0007 נשיונל סמיקונדקטורס0008

תמונה | פורסם ב- מאת | כתיבת תגובה

רפאל (רפי) בנבנשתי

תולדות חיים

רפאל (רפי) בנבנשתי (נולד ב-22 במאי 1937) הוא איש ציבור המשמש חבר הנהלה של מרכז ישראל פלסטין למחקר ומידע.

בנבנשתי נולד וגדל בירושלים, נצר למשפחת רבנים ידועה בסלוניקי. בנו של חתן פרס ישראל, דוד בנבנשתי, ואחיו של מירון בנבנשתי.

בשנים 1959 – 1963 למד כלכלה וגאוגרפיה לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1966-1963 היה מנהל אגף התכנון במשרד התעשייה והמסחר. בשנים 1972-1967 היה מנהל המחלקה לתכנון ענפי ברשות לתכנון כלכלי והשתתף בשנת 1968 בכתיבת תוכנית הפיתוח לעזה והגדה המערבית. בשנים 1975-1972 היה כלכלן בכיר בחברה להשקעות של הבנק העולמי (IFC) בוושינגטון. בשנים 1984-1976 היה מנהל רשות ההשקעות של ישראל. יזם עם חבריו אברהם אשרי ויוסי ורדי מסע עולמי לגיוס השקעות בענפי הטכנולוגיה המתקדמת שהוכתר בהקמת קרנות הון סיכון להשקעות בישראל ובהקמת עשרות מפעלים של משקיעי חוץ בכל רחבי ישראל, בהם מפעלי המוליכים למחצה בירושלים (אינטל) ובמגדל העמק (נשיונל סמיקונדקטור, הקרוי כיום טאואר סמיקונדקטור).

בשנים 2000-1984 השתתף בצוות שהקים את הארגון FIAS – Foreign Investment Advisory Service‏ במסגרת הבנק העולמי בוושינגטון. הארגון נותן ייעוץ ללמעלה ממאה מדינות מתפתחות כיצד להגדיל השקעות מחו"ל בכלכלתן. במסגרת עבודתו יעץ בנבנשתי ל-40 מדינות בכל רחבי העולם על מדיניות ההשקעות הרצויה והמוסדות המתאימים לעידוד ההשקעות ביניהן: סין, הודו, תאילנד וסרי לנקה באסיה, קניה, סווזילנד, לסוטו וזמביה באפריקה, בוליביה, ברזיל והרפובליקה הדומיניקנית בדרום אמריקה והאיים הקריביים, אלבניה, מקדוניה ורוסיה באירופה וונואטו בהאוקיינוס השקט. בין השאר יעץ לממשלת סין בשנת 1985 על מדיניות ההשקעות מחו"ל הרצויה עם פתיחתה למערב, וסייע לממשלת לסוטו בשנים 1995-1989 להגדיל התעסוקה בתעשייה פי חמישה, ל-40,000 עובדים.

בשנים 2001-1993 היה יועץ לשר האוצר של ישראל ולשר לשיתוף פעולה אזורי לקידום פרויקטים אזוריים. היה שותף במשא ומתן להסכם השלום בין ישראל לירדן והיה בין מעצבי הרעיון החדש של פרויקט תעלת הימים (מובל ים סוף – ים המלח). היה יו"ר משותף של הוועדה המשותפת של ישראל, ירדן וארצות הברית שבחנה את תוכניות פיתוח לעמק בקע הירדן וים המלח במסגרת הסכם השלום עם ירדן. עיבד מתאר חדש של פרויקט תעלת הימים – "מובל השלום" עם חברת תה"ל בשנים 2000-1998. דחף לבדיקת הכדאיות של הפרויקט החדש במסגרת עבודתו במשרד לשיתוף פעולה אזורי. הפרויקט נמצא מאז 2007 בבדיקה של הבנק העולמי בליווי ועדה של נציגי ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית. בשנים 2002-2000 יזם וקידם ביחד עם שרון פרדו ויוליה זיפלינגר במסגרת המשרד לשיתוף פעולה אזורי את פרויקט הכרזת ערים בנגב כאתרי מורשת עולמית של דרך הבשמים.

מאז שנת 2000 משמש חבר הנהלה והיה יו"ר של הארגון מרכז ישראל פלסטין למחקר ומידע. בשנים 2010-2008 שימש יועץ לצוות המכין את תמ"א 13 לים המלח..

בשנים 2006-2003 השלים תואר מוסמך לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים, והגיש עבודה שכותרתה "השפעת גורמים פוליטיים וכלכליים על היקף המסחר במוצרי מותרות ומסלוליו בתקופת האימפריה הרומאית". ביולי 2012 אושרה עבודת מחקר שלו לתואר דוקטור לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים במסלול בין חוגי: היסטוריה, כלכלה וגאוגרפיה. העבודה כותרתה "מוסדות כלכליים של המסחר האשורי העתיק במאות ה- 20 עד ה- 18 לפני הספירה".

בנבנשתי הוא סא"ל במיל' השתתף בכל מלחמות ישראל ממלחמת סיני עד מלחמת לבנון הראשונה. בין השאר היה בין הלוחמים בקרב המיתלה במלחמת סיני ומפקד הקו העירוני בירושלים במלחמת ששת הימים. חבר המועצה לשלום ולביטחון.

לרפאל בנבנשתי שתי בנות ובן. הוא נשוי לרות ליבוביץ.

פרסומים

Development options for regional cooperation  – ערוך בידי יוסי ורדי ורפי בנבנשתי, ירושלים : משרד האוצר ומשרד החוץ, 1994.

Development options for cooperation : the Middle East/East Mediterranean region – ערוך בידי יוסי ורדי ורפי בנבנשתי, ירושלים : משרד האוצר ומשרד החוץ, 1995.

Regional  environmental cooperation and development options –  ערוך בידי יוסי ורדי ורפי בנבנשתי, ירושלים : משרד האוצר ומשרד החוץ, 1996.

Partnerships in Development – ערוך בידי רפי בנבנשתי ויוסי ורדי , ירושלים : משרד האוצר ומשרד החוץ, 1997.

דרך הבשמים בעולם העתיק פרט לרומא

עבודת מ.א.השפעת גורמים פוליטיים וכלכליים על היקף המסחר במוצרי מותרות ומסלוליו בתקופת האימפריה הרומאית

הדוקטורט מוסדות כלכליים במסחר האשורי העתיק במאות ה-20 עד ה-18 לפה"ס

מכתבים

השרות הצבאי

                                                    משפחת בנבנשתי

משפחת בֶּנְבֶנִשְׂתִּי (גם בן ויניסטי; בֶּנְבֶנִישְׂתִּי; בצורה מודרנית Benvenisti; בקסטיליה Benveniste; בקטלוניה בֶּנְבֶנִשְׂתּ, Benvenist; בצפון אפריקה בנישתי, בניסטי Beniste/i) היא משפחה יהודית ספרדית אצילה עתיקה שהצמיחה מתוכה רבנים, סופרים, משוררים, רופאים, סוחרים גדולים ואישי ציבור רבים. מקור המשפחה מדרום צרפת – פרובנס, מהערים נרבון ומונפלייה. מוצא המשפחה קשור כנראה בהקמת מרכז יהודי חשוב בעיר נרבון במאה ה- 10 ו- 11 על ידי רבנים מבבל צאצאי ראשי הגולה – הגאונים: מכיר, רב ששת, רב חסדא, שאלתיאל, הלוי ואחרים. צאצאי הרבנים עברו גם לברצלונה ונזכרים כ'נשיאים' בספרי הנוסעים בנימין מטודלה (1165) ואלחריזי (1208 בערך) המתארים את העיר, ובמסמכים אחרים מהתקופה. התואר 'נשיא' ניתן למשפחות בעלי מעמד כלכלי וחברתי בולט בקהילה היהודית ולמשפחות בעלי ייחוס לגאונים ולבית דוד. לפי הרמב"ם (בן אותה תקופה – 1135-1204) "הגדול בחכמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהן, והוא ראש הישיבה והוא שקורין אותו החכמים נשיא בכל מקום" (רמב"ם, הלכות סנהדרין א, ג). המשפחות התחתנו זו עם זו. בני המשפחה השתתפו בבניית נסיכות ברצלונה במאות ה- 11-12 ומלכות ארגון (משנת 1035) בתור יועצים (אלפקים Alfakim), גובי מס/גזברים/שרי אוצר (ביילה Baile) ורופאי החצר. השם בנבנשתי מופיע במשפחה גם כשם פרטי.

היסטוריה

שמה של המשפחה נזכר לראשונה במאה ה- 11. לפי אגדה משפחתית שסופרה לדוד בנבנשתי על ידי סבו הרב בנבנשתי שמואל יוסף מסלוניקי, מקורו של השם מחצר אחד המלכים של ספרד. המלך טייל בגנו עם שר האוצר שלו ורופאו היהודי וראה צמח. הוא שאל את השר מה שם הצמח. ענה לו השר "ביין-ווה". למחרת בסיור בגן עם השרים האחרים רצה המלך להרשים את שריו ובראותו את הצמח קרא בשמו "ביין-ווה". השרים לעגו למלך ואמרו לו שהשם של הצמח "מל-ווה". המלך הנעלב קרא לשר היהודי והודיע לו שהוא נשלח לגלות. השר ביקש רשות לנמק את הקריאה השגויה של הצמח ואמר למלך שלא היה יכול לקרוא למלך את השם "מל-ווה" היות שמשמעותו היא "בואך להרע" ולכן קרא לו "ביין-ווה" – "בואך לטובה". המלך נהנה מתשובתו וציווה שמאותו יום ייקרא השר היהודי "בואך לטובה (לשלום) – "ביין-וניסטי" – בנבנשתי.

יצחק בן יוסף איבן (בן) בנבנשתי נשיא נקרא גם איבן בארון, היה משורר ודקדקן שחי במאה ה-11 בסרגוסה תחת שלטון המוסלמים. הוא היה חברם של משה אבן עזרא ויהודה הלוי.

זרחיה הלוי (הרז"ה) היה למדן, פרשן, פוסק ומשורר מחשובי חכמי דרום צרפת במאה ה- 12 (כנראה 1115-1186). הוא למד בנרבון, חי בלוניל ונפטר בגירונה. חיבורו העיקרי הוא 'ספר המאור'. היה אביהם של יצחק ויוסף בנבנשתי הלוי (כנראה 1145-1205) מלוניל ומונפלייה. משפחת אפשטיין ומשפחת הורוביץ הן בעלות שושלות יוחסין עד צאצאיו של הרז"ה – יוסף ומשה הלוי – שגלו מגירונה לגרמניה וצ'כיה בעקבות הפרעות של 1391.

יצחק בנבנשתי בן יוסף נשיא רופא מלך אראגון ומנהיג ידוע של יהדות אראגון בסוף המאה ה- 11 ותחילת המאה ה- 12. מוצאו מנרבון בדרום צרפת שהייתה בה ישיבה גדולה שנוסדה לפי המסורת בסוף האלף הראשון לספירה. הישיבה נוסדה על ידי רבנים ידועים מבבל שהגיעו לפי הזמנת המלכים מהשושלת הקרולינגית. הרבנים היו מהמשפחות של רב מכיר, רב חסדאי ורב ששת שהם כנראה מצאצאי הגאונים מבית דוד. לבני משפחת הרבנים הוצמד התואר 'נשיא'.

ששת בנבנשתי נשיא (1131-1209) היה בנו של יצחק בנבנשתי נשיא. היה גם הוא רופא המלך ויועץ פוליטי בכיר באראגון. מוצאו מנרבון אולם התגורר בכמה ערים ביניהם ברצלונה וסרגוסה. חיבר חיבורים רבים ברפואה. כתביו נמצאים בספריות של מינכן ואוקספורד. נזכר בספרי בנימין מטודלה ואלחריזי כמנהיג בולט בברצלונה במשך עשרות בשנים.

יצחק בנבנשתי נשיא היה רופא בחצר מלך ארגון והיה פעיל בנושאי הקהילה היהודית בצרפת וארגון. השתתף בכינוסים היהודיים במונפלייה וסט גילה בשנים 1214-1215. כינוסים אלה נועדו לדון כיצד להתמודד בגזרות של הכינוסים הנוצרים בלטרן מאותם שנים. הוא קיבל אישור מהאפיפיור לא לשאת את הטלאי היהודי שנקבע בכינוסים הנוצרים.

וידל (חיים) בנבנשתי דה פורטה היה גובה המס והגזבר של ברצלונה באמצע המאה ה-13. אחיו, בונסטרוק (סימן טוב) דה פורטה – רבי משה בן נחמן רמב"ן (1194-1270), נקרא בלועזית נחמנידס (Nahmanides), נמנה בין גדולי רבני ישראל בימי הביניים גם בתקופת תור הזהב של גדולי הראשונים.

בנבנשתי הלוי (לביא), 'דה לה קבלרייה' היה אישיות בולטת בסרגוסה שבקסטיליה בתחילת המאה ה-15. תמך במדעים ובספרות וידוע בחילופי המכתבים שלו עם הסופרים ואנשי המדע של התקופה. בנו דון וידל בנבנשתי, 'דה לה קבלריה' נבחר להציג את המשלחת היהודית לוויכוח הדתי של טורטוזה בפני האפיפיור בשנת 1413. חלק ניכר של משפחת בנבנשתי|הלוי מסרגוסה התנצר בלחץ השלטונות לאחר 1414.

דון אברהם בנבנשתי היה שר האוצר של קסטיליה בחצי הראשון של המאה ה-15 וגובה המסים בממלכה ביחד עם דון יוסף נשיא (שהיה בן דודו). הוא שימש בתפקיד "רב החצר" – הרב הראשי של יהדות קסטיליה. הוא יזם וארגן את כתיבת תקנות ויאדוליד שהסדירו את חיי הקהילה היהודית בספרד בשנת 1432.

בעת גירוש ספרד ניהלו דון וידל (חיים) בנבנשתי ודון אברהם בנבנשתי (כנראה נכדיו של "רב החצר") משא ומתן עם מלך פורטוגל על האפשרות של שהייה של יהודי ספרד שישה חודשים בפורטוגל. המשא ומתן הסתיים באישור של המלך למעבר 120,000 יהודי ספרד לפורטוגל תמורת תשלום מס גולגולת והחרמת חלק מהרכוש.

עד סוף המאה ה-15 ישבו בני המשפחה בספרד. עם גירוש ספרד נפוצה המשפחה באירופה, המזרח התיכון ובצפון אפריקה. הנכדים של שר האוצר של קשטיליה דון אברהם בנבנשתי גלו בגירוש ספרד לפורטוגל, לאנטוורפן, לסלוניקי ולקושטא.

בפורטוגל הנכדים והנינים שגלו המירו את דתם בלחץ האינקוויזיציה בשנת 1497 ונקראו מנדש. הם הקימו חברה גדולה שעסקה בסחר בתבלינים (עם מונופול על יבוא הפלפל השחור מהודו). לחברה היו סניפים בכל אירופה והם עסקו גם במתן הלוואות למלכים ולאפיפיורים. אחד האחים צמח בנבנשתי שנקרא פרנשיסקו מנדש נישא לגרציה מיקאס-נשיא. עם מותו בשנת 1538 ירשה אותו דונה גרציה נשיא. האח השני מאיר בנבנשתי, שנקרא דיאגו מנדש, עבר לאנטוורפן בשנת 1512, הצטרף לבן משפחה נוסף אברהם בנבנשתי והפעיל את מערכת הבנקאות הגדולה. הוא התחתן עם אחותה של דונה גרציה בריאנדה. בלחץ האינקויזיציה עברה דונה גרציה לאנטוורפן ב- 1539 והצטרפה לניהול עיסקי המשפחה. עם מותו של דיאגו ירשה דונה גרציה נשיא את עסקי המשפחה מנדס|בנבנשתי וניהלה אותם ביחד עם אחיינה דון יוסף נשיא. לאחר מכן המשיכה המשפחה לוונציה ופרארה. בפרארה חזרה דונה גרציה, משפחתה ומשפחת בנבנשתי ליהדות בתחילת שנות החמישים של המאה ה-16. המשפחה הגיעה לקושטא בשנת 1552 לפי הזמנת הסולטאן סולימאן הראשון. דון יוסף נשיא עסק במסחר, היה ידידו של הסולטאן וזכה לתואר הדוכס מנקסוס. בקושטא עסקה המשפחה רבות בענייני העם היהודי ועשתה מאמצים לבנות מחדש את טבריה בהסכמת הסולטאן וליישב אותה עם יהודים מהתפוצות.

עמנואל בנבנשתי היה מו"ל ומדפיס ידוע של ספרים בעברית באמסטרדם במאה ה-17. מוצאו כנראה ממשפחה אנוסה מונציה.

שני נכדים של דון אברהם בנבנשתי – דון יהודה בנבנשתי ודון שמואל בנבנשתי הבנים של בנו דון מאיר בנבנשתי מטולדו עברו עם הגירוש לסלוניקי. הם הביאו איתם רכוש גדול ובנו ספריות קודש גדולות בעיר. בסלוניקי סיגלו לעצמם בני המשפחה את הכתיבה החצי עברית של השם בן ('ן') אולם שמרו על השם הלועזי. משפחת בנבנשתי מסלוניקי התחתנה עם משפחה שמוצאה מדרום איטליה. על פי המסורת, מוצאם מצאצאי הגולים מארץ ישראל לאחר חורבן בית שני שהתיישבו בדרום איטליה. המשפחה מדרום איטליה הייתה ללא שם משפחה והשמות עברו מאב לבן לפי המסורת מארץ ישראל. בני המשפחה היו מגדולי רבני סלוניקי ומחברי שו"ת לקהילות רבות בעולם: במאה ה-16 – חיים שבתאי (המוהרש"ח), במאה ה-17 – יוסף דוד מחבר צמח דוד, במאה ה-19 – בנבנשתי שמואל יוסף, שהיה אב בית דין. נכדו הוא חתן פרס ישראל דוד בנבנשתי.

המשפחה נפוצה גם לצפון אפריקה, ארצות המזרח והבלקן.

בני המשפחה שהגיעו לצפון אפריקה השמיטו את ה'בן' הראשון בשם ונקראו בנישתי (בניסטי).

בני משפחת בנבנשתי היו ידועים גם בטורקיה. דון וידל בנבנשתי הגיעה לקושטא עם הגירוש מספרד וחיבר ספר שנדפס ב- 1512. בני המשפחה הגיעו מפרארה באיטליה ביחד עם דונה גרציה נשיא. משה בנבנשתי היה רופאו של הווזיר הגדול סיאווש פחה והיה פעיל בתחום המדיני בחצי השני של המאה ה- 16. חיים בנבנישתי היה הרב הראשי של קושטא ואיזמיר וחיבר חיבורי קודש רבים במאה ה-17.

פרטים ממשפחת בנבנשתי מסלוניקי הגיעו לירושלים במאה ה-18 והמאה ה- 19.

לפי רשימות יד ושם נשמדו כ- 750 מבני המשפחה בשואה. מהם כשלושה רבעים מסלוניקי. בני משפחה נוספים מבלגרד וסקופיה מיוגוסלביה לשעבר, קוולה ורודוס ביוון, צרפת ומקומות נוספים נשמדו גם הם על ידי הגרמנים.

מבין בני המשפחה הידועים במאה ה-20: אמיל בנבנשתי (1902-1976), בלשן, וז'ק בנבנשתי (1935-2004), חוקר חיסונים מצרפת; אסא בנבנשתי (1925-1990), משורר וריצרד בן-וניסטי (נ. 1943), עורך דין מארצות הברית; ומישראל: דוד בנבנשתי (1897-1992), גאוגרף ומחנך, חתן פרס ישראל, מירון בנבנשתי (נ. 1934), היסטוריון וחוקר מדע המדינה, סגן ראש עיריית ירושלים לשעבר; רפאל (רפי) בנבנשתי (נ. 1937), כלכלן ויועץ לבנק העולמי ואיל בנבנשתי (נ. 1959) פרופסור למשפט בינלאומי וקונסטיטוציוני ישראל, גרמניה וארצות הברית; זהבה בן (נ. 1968) זמרת ידועה

שורשים

דוד בנבנשתי-עץ המשפחה

סיפורי מירון בנבנשתי-תולדות דוד ולאה בנבנשתי

פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

רשות ההשקעות

רשות ההשקעות הוקמה בשנת 1960 ובראשה התמנה צבי דינשטיין. היא נקראה בתחילה "הזרוע השלישית",  על היותה זרוע נוספת של ישראל לגיוס הון מחו"ל נוסף על "הבונדס". המשרד היה משותף למשרד האוצר ולמשרד המסחר והתעשיה. לרשות היו משרדים בארץ, בתל אביב ובחו"ל, בארה"ב ואירופה. במשך הזמן נפרדה היחידה ממשרד המסחר והתעשייה והייתה במשרד האוצר. במשך שנות ה- 60 ותחילת ה- 70 התנהלו ויכוחים תקופתיים על מיקום המשרד בין משרדי האוצר והתעשייה והמסחר. בשנת 1975 הוחלט במשרד האוצר על חיזוק רשות ההשקעות על ידי מינוי אביגדור ברטל, יו"ר בתי הזיקוק כמנהל הרשות. עם פרישתו בשנת 1977 התמנה רפי בנבנשתי כמנהל הרשות

בתקופתו היחידה הייתה בנויה ממשרד ראשי בירושלים, משרד בתל אביב ומשרדים אזוריים בארה"ב ואירופה. חלק מהנציגויות הכלכליות בחו"ל כמו: בריטניה, צרפת, וגרמניה היו מתואמות בנושאי השקעות על ידי רשות ההשקעות. ברשות עבדו כ- 30 עובדים מהם 10 בארץ וכ- 20 בחו"ל. מנהל רשות ההשקעות פעל במשותף עם מנהל מרכז ההשקעות במשרד המסחר והתעשייה (במסגרת מינהלת מרכז ההשקעות) שעסק בעיקר בניהול מערכת תמריצי ההשקעות לפי החוק לעידוד השקעות הון – 1950 (מענקים והקלות במס)

בשנים 1977/8 גובשה מדיניות שיווק נמרצת של ישראל כמקום מועדף להשקעות ובמיוחד להשקעות עתירות מדע. המדיניות הייתה מבוססת על ההכרה שלישראל יתרון יחסי בתחום כוח אדם מקצועי ברמה גבוהה, מסורת של השקעות בתחומי המדעים והטכנולוגיה המתקדמת, הסכמי סחר עם ארה"ב ואירופה המאפשרים חדירה קלה לשווקים הגדולים בעולם ומערכת תמריצי השקעות מתקדמת המתחרה בתמריצים המוצעים על ידי מדינות אחרות כמו אירלנד ואחרות

מדיניות השיווק כללה השקעות נרחבות בפרסום כולל: חוברות תדמית, חוברות מידע, מוספים בעתונים כלכליים מובילים, סרטים, כנסים וועידות כלכליות. מדיניות השיווק הודרכה על ידי מחקרי שוק בהם אתרו המפעלים בחו"ל (במיוחד בארה"ב) שבהם כדאי להשקיע מאמצי שיווק ואיתור עובדים ישראלים בחברות כדי להסתייע בהם במאמצי השיווק של ישראל. הנציגים הישראליים בחו"ל פנו לחברות, הציגו בפניהם את חומרי הפרסום והזמינו אותם לביקורים בישראל.  נציגי החברות שביקרו בישראל זכו לטיפול צמוד של נציגי הרשות בישראל. אנשי הרשות ליוו את תהליך קבלת ההחלטות של החברות ודאגו להשיג את האישורים הנדרשים להקמת מפעלים בישראל. גם לאחר הקמת המפעלים היה ליווי של המפעלים לאתר בעיות בפעילותם

מדיניות השיווק והטיפול הצמוד במשקיעים הביאו לגידול ניכר של השקעות במיוחד מארה"ב. בין הענפים שזכו להצלחה גדולה היה ענף המוליכים למחצה (סמי קונדקטורים) . בתחילת שנות ה- 80 החליטו החברות אינטל ונשיונל סמי קונדקטורס להקים מפעלים ליצור המוליכים למחצה בישראל. חברת מוטורולה שקלה גם היא להקים מפעל בישראל אך לא מימשה את כוונותיה בגלל משבר בענף באמצע שנות ה- 80. השקעות חברות אלה הביאו להשקעות של עשרות חברות נוספות בתחומים מגוונים (ראה נספח פעולות רשות ההשקעות). בנוסף לפעולות בתחום תעשיות עתירות מדע פעלה הרשות ביזום השקעות מדרום אפריקה בתחום מבני תעשייה ומלונות והשקעות מקנדה וארה"ב במרכזי קניות גדולים במתכונת המקובלת בחו"ל. רשות ההשקעות עסקה גם בעידוד ההשקעות במחקר ופיתוח במיוחד מארה"ב במסגרת אירגון המשותף לישראל ולממשלת ארה"ב והשקעות פרטיות במסגרת שותפויות מוגבלות. בסוף שנת 1984 סיים רפי בנבנשתי את תפקידו כמנהל רשות ההשקעות

המשרד אוחד עם היחידה לקשרים בינלאומיים במשרד האוצר בשנת 1986

פעולות רשות ההשקעות 1977-1984

רשות ההשקעות עיתונות

מכתבים רשות ההשקעות

רשות ההשקעות מוספים

חוברות מידע רשות ההשקעות

חוברת התדמית רשות ההשקעות 1980

פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

המשרד לשיתוף פעולה אזורי 1999-2001

 המשרד לשיתוף פעולה (שת"פ) אזורי הוקם באמצע שנת 1999. בראש המשרד עמד בראשיתו השר שמעון פרס. ליד המשרד פעלה ועדת שרים לשיתוף פעולה אזורי שהוקמה באמצע אוקטובר 1999.

המשרד הופקד על עבודת המטה לגיבוש עמדת ישראל בנושא שיתוף הפעולה האזורי, ייזום פרויקטים אזוריים ובעקבות אישורם על ידי ראש הממשלה, תיאום ביצועם על פי העניין.

אבי גיל ביחד עם רפי בנבנשתי עסקו בבניין המשרד ובגיבוש תוכנית העבודה שלו, המבנה והתקציב. אבי גיל התמנה למנכ"ל המשרד ורפי בנבנשתי ליועץ מיוחד לשר ואחראי לפעילות יחידות המשרד (ראה מבנה המשרד במסמך המצורף על המשרד לשת"פ אזורי 1999-2001). אבי גיל פרש מהמשרד במרץ 2001 ורפי בנבנשתי בדצמבר 2001.

המשרד עסק ברשימה ארוכה של פעולות בתחום המדיניות והפרויקטים (ראה רשימה במסמך המצורף על המשרד). מבין הפרויקטים יש לציין את : 'מובל השלום' מים סוף לים המלח הנמצא בבדיקת היתכנות נרחבת על ידי הבנק העולמי ומלווה על ידי וועדה משותפת לישראל, ירדן והרשות הפלשתינית (ראה מצגת השקת הפרויקט משנת 2000); פרויקט דרך הבשמים הסתיים בהכרת הערים העתיקות בנגב כמורשת עולמית בשנת 2006 (ראה מצגת השקת הפרויקט משנת 2001); פרויקט המעבר הקבוע שעדיין נמצא ברשימת הנושאים להסכם עם הפלשתינים (ראה מצגת משנת 2001); הסכמי ה – Qualified Industrial Zones – QIZ  עם ירדן ומצרים. לפי הסכמים אלה יזמים המקימים מפעלים ליצוא לארה"ב באזורי תעשייה מסוימים פטורים ממכס בארה"ב, אם עומדים בתנאים של רכישה של תשומות בהיקף מסויים מישראל. לפי הסכמים אלה מפעלים מעסקים עשרות אלפי עובדים בירדן ובמצריים ומייצאים סחורות בהיקף של מיליארדי דולרים בשנה.

בנוסף לפרויקטים הגדולים בוצעו עשרות פרויקטים קטני היקף המתקיימים עד היום כמו: הסדרי עבודה של 300 עובדים יומיים ירדניים באילת; שת"פ בין חקלאי הערבה הירדנים והישראליים בנושא גידולים חקלאיים, בארות מים והגנת הצומח כולל הדברת הזבוב הים תיכוני;  שת"פ עם חקלאי עזה בנושאי וטרינריה, הגנת הצומח, איכות התוצרת, שיווק ויצוא תוצרת חקלאית וכולי; 'להציל ילד' מפעל של ניתוחי לב של ילדים פלשתינים עם מומים מולדים מעזה; שת"פ עם ירדן בנושא ניקוי הירדן הדרומי.

בניתוח לאחר מעשה מתברר שהפעילות של שת"פ אזורי נתקלה בקשיים גדולים שבלמו את היקף וקצב השת"פ. בין הגורמים הבולמים ניתן לציין את: הגורמים הפוליטיים של חוסר אמון בתהליך השלום ונחיצותו; גורמים ביטחוניים שחששו מפני החשיפה לסיכונים המתלווה לפעילות כלכלית משותפת או פתיחה חופשית יותר של הגבולות; אינטרסים משוריינים של עובדים או גורמים בענפים שהיו נחשפים לתחרות עם גורמים כלכליים מעבר לגבול; פעילות סיכול מוגברת של משרדי הממשלה שבטריטוריה שלהם היו הפרויקטים; ופעילות סיכול מוגברת של משרד האוצר שחשש מהפריצה התקציבית האפשרית מפרויקטים חדשים. הבלימה של התפתחות הפרויקטים הייתה משני צידי הגבול. הגורמים השותפים מעבר לגבול נבלמו: על ידי הדעה שהפרויקטים מקדמים נורמליזציה עם ישראל לפני שהבעייה הפלשתינית נפתרת; על ידי גורמים כמו האחים המוסלמים שהתנגדו לתהליך השלום ונלחמו עם מבצעי הפרויקטים; ועל ידי הבירוקרטיה.

 שרי המשרד לשיתוף פעולה אזורי

שם

תפקיד

תחילת הכהונה

סיום הכהונה

מפלגה

שמעון פרס

השר לשיתוף פעולה אזורי

6  ביולי 1999

7 במרץ 2001

ישראל אחת

ציפי לבני

השרה לשיתוף פעולה אזורי

7  במרץ 2001

29  באוגוסט   2001

הליכוד

רוני מילוא

השר לשיתוף פעולה אזורי

29  באוגוסט  2001

28  בפברואר  2003

מפלגת המרכז

המשרד לשיתוף פעולה אזורי 1999-2001

מצגת מובל השלום 2000

שרטוט מובל השלום ומפעלים נלווים

מצגת דרך הבשמים 2001

דוח הועדה – המעבר הקבוע

מצגת – המעבר הקבוע

פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

דרכים עתיקות – דרך הבשמים

ההיסטוריה של דרך הבשמים כפרויקט מורשת עולמית

 נושא 'דרך הבשמים' נמצא על שולחן הדיונים כפרויקט פיתוח אפשרי בנגב במשך עשרות בשנים. עם הזמן התפתח מותג בין לאומי בשם "דרך הבשמים" כמו מותג דומה במרכז אסיה הנקרא "דרך המשי". הנושא נמצא על שולחן הדיונים של UNESCO  כמותג המציג תפיסה היסטורית – ארכאולוגית – סביבתית  – תיירותית. בשנת 1999/2000 החליט המשרד לשיתוף פעולה אזורי בראשות השר פרס (ביוזמת היועץ רפי בנבנשתי) לקדם פרויקט של שיתוף פעולה עם ירדן בשם 'דרך הבשמים'. הנושא קודם גם על ידי השרים מילוא וליבני.

אפשרות השת"פ האזורי עם ירדן והפלשתינים בנושא דרך הבשמים מפטרה לעזה נמצאה על שולחן הדיונים מאז תחילת שנות ה- 90.  במגעים עם הירדנים התברר שיש בירדן הסתייגויות מהנושא בגלל חששות שגורמים בישראל מנסים לבסס תיירות בנגב על פטרה מבלי שיהיה לירדנים כל יתרון כלכלי מהעניין. בשנת 1999 הסכימו הירדנים לבדוק פיתוח הנושא בתנאי שהתיירים שיגיעו מישראל בדרך הבשמים ישהו לפחות יומיים בירדן. השר לפיתוח אזורי מינה וועדה לקידום פרויקט האזורי "דרך הבשמים" להכין תוכנית אב תיירותית לפיתוח מותג דרך הבשמים. המטרה המרכזית של הפרויקט היייתה לא רק הגברת שיתוף הפעולה עם ירדן אלא בעיקר שידרוג נכסי התיירות של הנגב. שידרוג הנכסים נועד לבסס את פיתוח ענף התיירות בנגב ובערבה. ענף זה הוא הענף היחיד עליו אפשר לבסס תוספת תעסוקה באזורים אלה.

שידרוג נכסי התיירות של הנגב יעשה בחזית רחבה של צעדים: 1) על ידי מאמץ למתג את "דרך הבשמים" בארץ ובחו"ל והגשת בקשות לאונסקו ואיקומוס להכיר בדרך כדרך תרבותית ומסחרית עתיקה (מורשת התרבותית העולמית) שיש לה חשיבות תיירותית עולמית. 2) מסע הסברה בארץ ובחו"ל על דרך הבשמים במשמעות הרחבה שלה. 3) הכנת תוכנית פיתוח תיירותית – סביבתית ל"ארץ דרך הבשמים" (הנגב והערבה) שתכלול המלצות על הגדלת ההשקעות בתיירות (עד 3,000 חדרי מלון חדשים בעיקר במצפה רמון). 4) הפעלת אמצעי שימור ופיתוח של נכסים סביבתיים ותיירותיים בנגב (כולל הערים העתיקות). 5) הכנת תשתית והרחבת מתקני התיירות בנגב. 6) פתיחת מעבר צופר במרכז הערבה לתנועת תיירות על דרך הבשמים בישראל ובירדן.

המשרד לשיתוף פעולה אזורי (בליווי היועץ בנבנשתי) הדריך ומימן הכנת התיק לאונסקו להכיר בארבע ערים בנגב: עבדת, ממשית, חלוצה ושבטה ובקטע דרך הבשמים העובר בנגב עם המצדיות שלו הבנויות לידו כאתרי מורשת עולמית. בשנת 2005 הכירה אונסקו באתרים.

חזון דרך הבשמים – בנבנשתי 1999/2000  דרך הבשמים

פרסומים של בנבנשתי בנושא דרכים עתיקות

דרך הבשמים בעולם העתיק פרט לרומא

עבודת מ.א.השפעת גורמים פוליטיים וכלכליים על היקף המסחר במוצרי מותרות ומסלוליו בתקופת האימפריה הרומאית

הדוקטורט מוסדות כלכליים במסחר האשורי העתיק במאות ה-20 עד ה-18 לפה"ס

פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

ים המלח ומובל השלום

מובל השלום – היסטוריה

רעיון מובל מי ים בערבה מים סוף לים המלח הוצע בסוף שנות השישים ותחילת שנות ה- 70 של המאה הקודמת בישראל ובירדן. מובלים מהים התיכון הוצעו בשנות השבעים ותחילת השמונים. אשקלון או קטיף לים המלח, חדרה – בית שאן

מובל מים סוף הוצע כחלק מתוכנית פיתוח עמק הירדן בהסכם השלום עם ירדן בסוף שנת 1994 שקודמה בהובלת – חדדין, ורדי ובנבנשתי. נערך סקר הבנק העולמי שכלל תוכנית פיתוח לעמק בקע הירדן וסקר היתכנות למובל שהוגש בשנת 1996. הייתה התנגדות ישראלית בעיקר של משרד האוצר בגלל גודל הפרויקט (למעלה מחמישה מיליארד דולר) וחוסר כדאיות כלכלית. התמקדות הייתה בפרויקטים כלכליים של פיתוח עמק הירדן – תשותית, סביבה ואזורי תעשייה

הפרויקט התעורר לחיים בשנת 1999 על ידי המשרד לשת"פ אזורי – השר שמעון פרס ויועצו בנבנשתי

בשנת 2000 הוצג על ידי בנבנשתי ותה"ל פרויקט חדש של בניית המובל בשלבים ובצורה מודולרית (כל חלק של הפרויקט בנפרד), עם השתתפות הסקטור הפרטי בהתפלה ואנרגיה,  וניתן שם לפרויקט – מובל השלום. משלחת ישראלית הציגה הפרויקט באוגוסט 2000 בירדן. מכתב של פרס למלך ירדן  מאוקטובר 2000 מתאר את הפרויקט. בעקבות יוזמה ישראלית הפרויקט הפך להיות מובל ביוזמה ירדנית  עם תמיכה ישראלית

בשנת 2000 ו- 2001 היה מעורב איש עסקים פרטי ירדני  – וופאי דג'ני – בקידום הפרויקט בירדן בתמיכת המימשל ובתמיכת חברות כמו בכטל וויוונדי

בשנת 2000 שוחח פרס על הפרויקט עם מנהיגי: איטליה, גרמניה , יפן, האיחוד האירופי, צרפת, הולנד, בלגיה, דנמרק, שוויצריה, ספרד. כל המנהיגים הביעו עניין בפרויקט

בשנת 2001 הייתה בארץ ובירדן משלחת של ארגון הסיוע היפני ג'טרו והביע עניין בפרויקט

בשנת 2002 סוכם  עם ירדן (השרים מילוא, עוודאללה, נאצר) על פנייה משותפת לבנק העולמי לבדיקת כדאיות הפרויקט ולהצגה משותפת שלו ביוהנסבורג בועידה על איכות הסביבה. ב – 2002/3 הוקמה ועדה משותפת ואושר המבנה לבדיקת היתכנות על ידי הבנק העולמי באמצעות חברות צרפתיות ואמרקאיות

טיוטת דו"ח של הבנק העולמי ממליצה על הגישה שהוצעה לבנייה בצורה מודולרית ובשלבים 2011

בנבנשתי על מובל השלום על בסיס עבודת תה"ל   RSDS Presentation-2002

מודל בנבנשתי של מובל השלום -2002 שרטוט מובל השלום ומפעלים נלווים

Benvenisti – Antalya – Presentation   רעיונות בנבנשתי לטיפול בבעיות הסביבתיות של הירדן וים המלח והצגת פרויקט מובל השלום – 2004

Feasibility_Study_Report_Summary_Hebrew  תמצית טיוטאת דין וחשבון בדיקת מובל השלום על ידי הבנק העולמי יולי  2012

      Tahal Final Report-RSDSC    הדוח הסופי של תה"ל – המכון הגיאולוגי לבנק העולמי על השפעת ההזרמה של מי ים על ים המלח 2011

Thetis_Draft_Final_Report_2011  הדו"ח הסופי של תטיס – השפעת מובל השלום על ים סוף

דין וחשבון על חלופות למובל השלום – דוח מכון ירושלים 2011

הערות לדוח מכון ירושלים 2011 – בנבנשתי

הערות נוספות לדוח המכון – תשובה למכתב של מכון ירושלים 25.12.11

תמא 13 לים המלח – מדיניות השימור והפיתוח ספטמבר 2010'

הערכים המומלצים: 'ים המלח' ו'תעלת הימים' בויקיפדיה

פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה