תולדות חיים
רפאל (רפי) בנבנשתי (נולד ב-22 במאי 1937) הוא איש ציבור המשמש חבר הנהלה של מרכז ישראל פלסטין למחקר ומידע.
בנבנשתי נולד וגדל בירושלים, נצר למשפחת רבנים ידועה בסלוניקי. בנו של חתן פרס ישראל, דוד בנבנשתי, ואחיו של מירון בנבנשתי.
בשנים 1959 – 1963 למד כלכלה וגאוגרפיה לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1966-1963 היה מנהל אגף התכנון במשרד התעשייה והמסחר. בשנים 1972-1967 היה מנהל המחלקה לתכנון ענפי ברשות לתכנון כלכלי והשתתף בשנת 1968 בכתיבת תוכנית הפיתוח לעזה והגדה המערבית. בשנים 1975-1972 היה כלכלן בכיר בחברה להשקעות של הבנק העולמי (IFC) בוושינגטון. בשנים 1984-1976 היה מנהל רשות ההשקעות של ישראל. יזם עם חבריו אברהם אשרי ויוסי ורדי מסע עולמי לגיוס השקעות בענפי הטכנולוגיה המתקדמת שהוכתר בהקמת קרנות הון סיכון להשקעות בישראל ובהקמת עשרות מפעלים של משקיעי חוץ בכל רחבי ישראל, בהם מפעלי המוליכים למחצה בירושלים (אינטל) ובמגדל העמק (נשיונל סמיקונדקטור, הקרוי כיום טאואר סמיקונדקטור).
בשנים 2000-1984 השתתף בצוות שהקים את הארגון FIAS – Foreign Investment Advisory Service במסגרת הבנק העולמי בוושינגטון. הארגון נותן ייעוץ ללמעלה ממאה מדינות מתפתחות כיצד להגדיל השקעות מחו"ל בכלכלתן. במסגרת עבודתו יעץ בנבנשתי ל-40 מדינות בכל רחבי העולם על מדיניות ההשקעות הרצויה והמוסדות המתאימים לעידוד ההשקעות ביניהן: סין, הודו, תאילנד וסרי לנקה באסיה, קניה, סווזילנד, לסוטו וזמביה באפריקה, בוליביה, ברזיל והרפובליקה הדומיניקנית בדרום אמריקה והאיים הקריביים, אלבניה, מקדוניה ורוסיה באירופה וונואטו בהאוקיינוס השקט. בין השאר יעץ לממשלת סין בשנת 1985 על מדיניות ההשקעות מחו"ל הרצויה עם פתיחתה למערב, וסייע לממשלת לסוטו בשנים 1995-1989 להגדיל התעסוקה בתעשייה פי חמישה, ל-40,000 עובדים.
בשנים 2001-1993 היה יועץ לשר האוצר של ישראל ולשר לשיתוף פעולה אזורי לקידום פרויקטים אזוריים. היה שותף במשא ומתן להסכם השלום בין ישראל לירדן והיה בין מעצבי הרעיון החדש של פרויקט תעלת הימים (מובל ים סוף – ים המלח). היה יו"ר משותף של הוועדה המשותפת של ישראל, ירדן וארצות הברית שבחנה את תוכניות פיתוח לעמק בקע הירדן וים המלח במסגרת הסכם השלום עם ירדן. עיבד מתאר חדש של פרויקט תעלת הימים – "מובל השלום" עם חברת תה"ל בשנים 2000-1998. דחף לבדיקת הכדאיות של הפרויקט החדש במסגרת עבודתו במשרד לשיתוף פעולה אזורי. הפרויקט נמצא מאז 2007 בבדיקה של הבנק העולמי בליווי ועדה של נציגי ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית. בשנים 2002-2000 יזם וקידם ביחד עם שרון פרדו ויוליה זיפלינגר במסגרת המשרד לשיתוף פעולה אזורי את פרויקט הכרזת ערים בנגב כאתרי מורשת עולמית של דרך הבשמים.
מאז שנת 2000 משמש חבר הנהלה והיה יו"ר של הארגון מרכז ישראל פלסטין למחקר ומידע. בשנים 2010-2008 שימש יועץ לצוות המכין את תמ"א 13 לים המלח..
בשנים 2006-2003 השלים תואר מוסמך לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים, והגיש עבודה שכותרתה "השפעת גורמים פוליטיים וכלכליים על היקף המסחר במוצרי מותרות ומסלוליו בתקופת האימפריה הרומאית". ביולי 2012 אושרה עבודת מחקר שלו לתואר דוקטור לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים במסלול בין חוגי: היסטוריה, כלכלה וגאוגרפיה. העבודה כותרתה "מוסדות כלכליים של המסחר האשורי העתיק במאות ה- 20 עד ה- 18 לפני הספירה".
בנבנשתי הוא סא"ל במיל' השתתף בכל מלחמות ישראל ממלחמת סיני עד מלחמת לבנון הראשונה. בין השאר היה בין הלוחמים בקרב המיתלה במלחמת סיני ומפקד הקו העירוני בירושלים במלחמת ששת הימים. חבר המועצה לשלום ולביטחון.
לרפאל בנבנשתי שתי בנות ובן. הוא נשוי לרות ליבוביץ.
פרסומים
Development options for regional cooperation – ערוך בידי יוסי ורדי ורפי בנבנשתי, ירושלים : משרד האוצר ומשרד החוץ, 1994.
Development options for cooperation : the Middle East/East Mediterranean region – ערוך בידי יוסי ורדי ורפי בנבנשתי, ירושלים : משרד האוצר ומשרד החוץ, 1995.
Regional environmental cooperation and development options – ערוך בידי יוסי ורדי ורפי בנבנשתי, ירושלים : משרד האוצר ומשרד החוץ, 1996.
Partnerships in Development – ערוך בידי רפי בנבנשתי ויוסי ורדי , ירושלים : משרד האוצר ומשרד החוץ, 1997.
דרך הבשמים בעולם העתיק פרט לרומא
עבודת מ.א. – השפעת גורמים פוליטיים וכלכליים על היקף המסחר במוצרי מותרות ומסלוליו בתקופת האימפריה הרומאית
הדוקטורט – מוסדות כלכליים במסחר האשורי העתיק במאות ה-20 עד ה-18 לפה"ס
מכתבים
השרות הצבאי
משפחת בנבנשתי
משפחת בֶּנְבֶנִשְׂתִּי (גם בן ויניסטי; בֶּנְבֶנִישְׂתִּי; בצורה מודרנית Benvenisti; בקסטיליה Benveniste; בקטלוניה בֶּנְבֶנִשְׂתּ, Benvenist; בצפון אפריקה בנישתי, בניסטי Beniste/i) היא משפחה יהודית ספרדית אצילה עתיקה שהצמיחה מתוכה רבנים, סופרים, משוררים, רופאים, סוחרים גדולים ואישי ציבור רבים. מקור המשפחה מדרום צרפת – פרובנס, מהערים נרבון ומונפלייה. מוצא המשפחה קשור כנראה בהקמת מרכז יהודי חשוב בעיר נרבון במאה ה- 10 ו- 11 על ידי רבנים מבבל צאצאי ראשי הגולה – הגאונים: מכיר, רב ששת, רב חסדא, שאלתיאל, הלוי ואחרים. צאצאי הרבנים עברו גם לברצלונה ונזכרים כ'נשיאים' בספרי הנוסעים בנימין מטודלה (1165) ואלחריזי (1208 בערך) המתארים את העיר, ובמסמכים אחרים מהתקופה. התואר 'נשיא' ניתן למשפחות בעלי מעמד כלכלי וחברתי בולט בקהילה היהודית ולמשפחות בעלי ייחוס לגאונים ולבית דוד. לפי הרמב"ם (בן אותה תקופה – 1135-1204) "הגדול בחכמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהן, והוא ראש הישיבה והוא שקורין אותו החכמים נשיא בכל מקום" (רמב"ם, הלכות סנהדרין א, ג). המשפחות התחתנו זו עם זו. בני המשפחה השתתפו בבניית נסיכות ברצלונה במאות ה- 11-12 ומלכות ארגון (משנת 1035) בתור יועצים (אלפקים Alfakim), גובי מס/גזברים/שרי אוצר (ביילה Baile) ורופאי החצר. השם בנבנשתי מופיע במשפחה גם כשם פרטי.
היסטוריה
שמה של המשפחה נזכר לראשונה במאה ה- 11. לפי אגדה משפחתית שסופרה לדוד בנבנשתי על ידי סבו הרב בנבנשתי שמואל יוסף מסלוניקי, מקורו של השם מחצר אחד המלכים של ספרד. המלך טייל בגנו עם שר האוצר שלו ורופאו היהודי וראה צמח. הוא שאל את השר מה שם הצמח. ענה לו השר "ביין-ווה". למחרת בסיור בגן עם השרים האחרים רצה המלך להרשים את שריו ובראותו את הצמח קרא בשמו "ביין-ווה". השרים לעגו למלך ואמרו לו שהשם של הצמח "מל-ווה". המלך הנעלב קרא לשר היהודי והודיע לו שהוא נשלח לגלות. השר ביקש רשות לנמק את הקריאה השגויה של הצמח ואמר למלך שלא היה יכול לקרוא למלך את השם "מל-ווה" היות שמשמעותו היא "בואך להרע" ולכן קרא לו "ביין-ווה" – "בואך לטובה". המלך נהנה מתשובתו וציווה שמאותו יום ייקרא השר היהודי "בואך לטובה (לשלום) – "ביין-וניסטי" – בנבנשתי.
יצחק בן יוסף איבן (בן) בנבנשתי נשיא נקרא גם איבן בארון, היה משורר ודקדקן שחי במאה ה-11 בסרגוסה תחת שלטון המוסלמים. הוא היה חברם של משה אבן עזרא ויהודה הלוי.
זרחיה הלוי (הרז"ה) היה למדן, פרשן, פוסק ומשורר מחשובי חכמי דרום צרפת במאה ה- 12 (כנראה 1115-1186). הוא למד בנרבון, חי בלוניל ונפטר בגירונה. חיבורו העיקרי הוא 'ספר המאור'. היה אביהם של יצחק ויוסף בנבנשתי הלוי (כנראה 1145-1205) מלוניל ומונפלייה. משפחת אפשטיין ומשפחת הורוביץ הן בעלות שושלות יוחסין עד צאצאיו של הרז"ה – יוסף ומשה הלוי – שגלו מגירונה לגרמניה וצ'כיה בעקבות הפרעות של 1391.
יצחק בנבנשתי בן יוסף נשיא רופא מלך אראגון ומנהיג ידוע של יהדות אראגון בסוף המאה ה- 11 ותחילת המאה ה- 12. מוצאו מנרבון בדרום צרפת שהייתה בה ישיבה גדולה שנוסדה לפי המסורת בסוף האלף הראשון לספירה. הישיבה נוסדה על ידי רבנים ידועים מבבל שהגיעו לפי הזמנת המלכים מהשושלת הקרולינגית. הרבנים היו מהמשפחות של רב מכיר, רב חסדאי ורב ששת שהם כנראה מצאצאי הגאונים מבית דוד. לבני משפחת הרבנים הוצמד התואר 'נשיא'.
ששת בנבנשתי נשיא (1131-1209) היה בנו של יצחק בנבנשתי נשיא. היה גם הוא רופא המלך ויועץ פוליטי בכיר באראגון. מוצאו מנרבון אולם התגורר בכמה ערים ביניהם ברצלונה וסרגוסה. חיבר חיבורים רבים ברפואה. כתביו נמצאים בספריות של מינכן ואוקספורד. נזכר בספרי בנימין מטודלה ואלחריזי כמנהיג בולט בברצלונה במשך עשרות בשנים.
יצחק בנבנשתי נשיא היה רופא בחצר מלך ארגון והיה פעיל בנושאי הקהילה היהודית בצרפת וארגון. השתתף בכינוסים היהודיים במונפלייה וסט גילה בשנים 1214-1215. כינוסים אלה נועדו לדון כיצד להתמודד בגזרות של הכינוסים הנוצרים בלטרן מאותם שנים. הוא קיבל אישור מהאפיפיור לא לשאת את הטלאי היהודי שנקבע בכינוסים הנוצרים.
וידל (חיים) בנבנשתי דה פורטה היה גובה המס והגזבר של ברצלונה באמצע המאה ה-13. אחיו, בונסטרוק (סימן טוב) דה פורטה – רבי משה בן נחמן רמב"ן (1194-1270), נקרא בלועזית נחמנידס (Nahmanides), נמנה בין גדולי רבני ישראל בימי הביניים גם בתקופת תור הזהב של גדולי הראשונים.
בנבנשתי הלוי (לביא), 'דה לה קבלרייה' היה אישיות בולטת בסרגוסה שבקסטיליה בתחילת המאה ה-15. תמך במדעים ובספרות וידוע בחילופי המכתבים שלו עם הסופרים ואנשי המדע של התקופה. בנו דון וידל בנבנשתי, 'דה לה קבלריה' נבחר להציג את המשלחת היהודית לוויכוח הדתי של טורטוזה בפני האפיפיור בשנת 1413. חלק ניכר של משפחת בנבנשתי|הלוי מסרגוסה התנצר בלחץ השלטונות לאחר 1414.
דון אברהם בנבנשתי היה שר האוצר של קסטיליה בחצי הראשון של המאה ה-15 וגובה המסים בממלכה ביחד עם דון יוסף נשיא (שהיה בן דודו). הוא שימש בתפקיד "רב החצר" – הרב הראשי של יהדות קסטיליה. הוא יזם וארגן את כתיבת תקנות ויאדוליד שהסדירו את חיי הקהילה היהודית בספרד בשנת 1432.
בעת גירוש ספרד ניהלו דון וידל (חיים) בנבנשתי ודון אברהם בנבנשתי (כנראה נכדיו של "רב החצר") משא ומתן עם מלך פורטוגל על האפשרות של שהייה של יהודי ספרד שישה חודשים בפורטוגל. המשא ומתן הסתיים באישור של המלך למעבר 120,000 יהודי ספרד לפורטוגל תמורת תשלום מס גולגולת והחרמת חלק מהרכוש.
עד סוף המאה ה-15 ישבו בני המשפחה בספרד. עם גירוש ספרד נפוצה המשפחה באירופה, המזרח התיכון ובצפון אפריקה. הנכדים של שר האוצר של קשטיליה דון אברהם בנבנשתי גלו בגירוש ספרד לפורטוגל, לאנטוורפן, לסלוניקי ולקושטא.
בפורטוגל הנכדים והנינים שגלו המירו את דתם בלחץ האינקוויזיציה בשנת 1497 ונקראו מנדש. הם הקימו חברה גדולה שעסקה בסחר בתבלינים (עם מונופול על יבוא הפלפל השחור מהודו). לחברה היו סניפים בכל אירופה והם עסקו גם במתן הלוואות למלכים ולאפיפיורים. אחד האחים צמח בנבנשתי שנקרא פרנשיסקו מנדש נישא לגרציה מיקאס-נשיא. עם מותו בשנת 1538 ירשה אותו דונה גרציה נשיא. האח השני מאיר בנבנשתי, שנקרא דיאגו מנדש, עבר לאנטוורפן בשנת 1512, הצטרף לבן משפחה נוסף אברהם בנבנשתי והפעיל את מערכת הבנקאות הגדולה. הוא התחתן עם אחותה של דונה גרציה בריאנדה. בלחץ האינקויזיציה עברה דונה גרציה לאנטוורפן ב- 1539 והצטרפה לניהול עיסקי המשפחה. עם מותו של דיאגו ירשה דונה גרציה נשיא את עסקי המשפחה מנדס|בנבנשתי וניהלה אותם ביחד עם אחיינה דון יוסף נשיא. לאחר מכן המשיכה המשפחה לוונציה ופרארה. בפרארה חזרה דונה גרציה, משפחתה ומשפחת בנבנשתי ליהדות בתחילת שנות החמישים של המאה ה-16. המשפחה הגיעה לקושטא בשנת 1552 לפי הזמנת הסולטאן סולימאן הראשון. דון יוסף נשיא עסק במסחר, היה ידידו של הסולטאן וזכה לתואר הדוכס מנקסוס. בקושטא עסקה המשפחה רבות בענייני העם היהודי ועשתה מאמצים לבנות מחדש את טבריה בהסכמת הסולטאן וליישב אותה עם יהודים מהתפוצות.
עמנואל בנבנשתי היה מו"ל ומדפיס ידוע של ספרים בעברית באמסטרדם במאה ה-17. מוצאו כנראה ממשפחה אנוסה מונציה.
שני נכדים של דון אברהם בנבנשתי – דון יהודה בנבנשתי ודון שמואל בנבנשתי הבנים של בנו דון מאיר בנבנשתי מטולדו עברו עם הגירוש לסלוניקי. הם הביאו איתם רכוש גדול ובנו ספריות קודש גדולות בעיר. בסלוניקי סיגלו לעצמם בני המשפחה את הכתיבה החצי עברית של השם בן ('ן') אולם שמרו על השם הלועזי. משפחת בנבנשתי מסלוניקי התחתנה עם משפחה שמוצאה מדרום איטליה. על פי המסורת, מוצאם מצאצאי הגולים מארץ ישראל לאחר חורבן בית שני שהתיישבו בדרום איטליה. המשפחה מדרום איטליה הייתה ללא שם משפחה והשמות עברו מאב לבן לפי המסורת מארץ ישראל. בני המשפחה היו מגדולי רבני סלוניקי ומחברי שו"ת לקהילות רבות בעולם: במאה ה-16 – חיים שבתאי (המוהרש"ח), במאה ה-17 – יוסף דוד מחבר צמח דוד, במאה ה-19 – בנבנשתי שמואל יוסף, שהיה אב בית דין. נכדו הוא חתן פרס ישראל דוד בנבנשתי.
המשפחה נפוצה גם לצפון אפריקה, ארצות המזרח והבלקן.
בני המשפחה שהגיעו לצפון אפריקה השמיטו את ה'בן' הראשון בשם ונקראו בנישתי (בניסטי).
בני משפחת בנבנשתי היו ידועים גם בטורקיה. דון וידל בנבנשתי הגיעה לקושטא עם הגירוש מספרד וחיבר ספר שנדפס ב- 1512. בני המשפחה הגיעו מפרארה באיטליה ביחד עם דונה גרציה נשיא. משה בנבנשתי היה רופאו של הווזיר הגדול סיאווש פחה והיה פעיל בתחום המדיני בחצי השני של המאה ה- 16. חיים בנבנישתי היה הרב הראשי של קושטא ואיזמיר וחיבר חיבורי קודש רבים במאה ה-17.
פרטים ממשפחת בנבנשתי מסלוניקי הגיעו לירושלים במאה ה-18 והמאה ה- 19.
לפי רשימות יד ושם נשמדו כ- 750 מבני המשפחה בשואה. מהם כשלושה רבעים מסלוניקי. בני משפחה נוספים מבלגרד וסקופיה מיוגוסלביה לשעבר, קוולה ורודוס ביוון, צרפת ומקומות נוספים נשמדו גם הם על ידי הגרמנים.
מבין בני המשפחה הידועים במאה ה-20: אמיל בנבנשתי (1902-1976), בלשן, וז'ק בנבנשתי (1935-2004), חוקר חיסונים מצרפת; אסא בנבנשתי (1925-1990), משורר וריצרד בן-וניסטי (נ. 1943), עורך דין מארצות הברית; ומישראל: דוד בנבנשתי (1897-1992), גאוגרף ומחנך, חתן פרס ישראל, מירון בנבנשתי (נ. 1934), היסטוריון וחוקר מדע המדינה, סגן ראש עיריית ירושלים לשעבר; רפאל (רפי) בנבנשתי (נ. 1937), כלכלן ויועץ לבנק העולמי ואיל בנבנשתי (נ. 1959) פרופסור למשפט בינלאומי וקונסטיטוציוני ישראל, גרמניה וארצות הברית; זהבה בן (נ. 1968) זמרת ידועה
שורשים
דוד בנבנשתי-עץ המשפחה
סיפורי מירון בנבנשתי-תולדות דוד ולאה בנבנשתי
רפאל (רפי) בנבנשתי 